מוצאו מצפון פרס וקווקז. עץ או שיח נשיר בד"כ.
עונת הפריחה - באביב, על פי רוב יחד עם הלבלוב. התפרחת דמוית סוכך, עלי הכותרת לבנים ועגולים כמעט. האבקנים מרובים, צבע המאבקים לילך, אדום או סגול. השחלה תחתית.
האבקה הדדית הכרחית בשל עקרות עצמית. פרחים לא מואבקים אינם מניבים פירות ברוב הזנים. המאביקים הם חרקים אוספי אבקה וצוף, לרוב דבורים, הנמשכים לצבע הפרחים ולריחם.
הפרי - דמוי תפוח והוא מכונה פרי מדומה כי תושבת הפרח (ולא השחלה), הופכת בשרנית - עסיסית עם הבשלת הפרי. הפרי האמיתי הוא החלק הפנימי, הגלדני, המכיל את הזרעים. אופייני לאגס, שבציפתו מפוזרים, בד"כ, תאי-אבן - תאים עבי דפנות.
המין הגדל במטעים הוא אגס תרבותי ולו כ- 5000 זנים. זהו עץ פרי גבוה ורחב נוף. עליו קרחים, גילדנים במקצת. זני האגס המרובים שונים זה מזה בתכונות רבות, שהעיקריות בהן הן: גודל הפרי וצורתו, טיב הציפה - יבשה או עסיסית, רכה או קשה (עקב מציאות תאי אבן מרובים בתוכה), כמות הסוכר וכמות המינרלים והויטמינים.
מועדי הבשלת הפירות - מן הקיץ עד הסתיו המאוחר. האגס זקוק לתקופת קור על מנת "לעורר" פקעים רדומים ובעיקר כדי ליצור פקעי פריחה רבים.
הזן העיקרי בארץ הוא ספדונה, ממוצא איטלקי. פריו בגודל בינוני, ירקרק, בעל ציפה עסיסית, מתמוססת ובעלת טעם טוב. הקטיף - מאמצע יולי עד ראשית אוגוסט. כושר ההשתמרות טוב (באווירה מבוקרת אפשר לאחסנו אפילו עד אפריל).
מזיקים עיקריים: סס הנמר, כנימת הפרלטוריה ופילוקסרת האגס - התוקפים את גזע העץ ואת ענפיו. עש התפוח וזבוב הפירות תוקפים את הפרי.
המחלה העיקרית של האגס בארץ היא הגרב (תוקפת פירות ועלים). באזורים לחים תוקפת את האגס גם מחלת בקטריה - Fire blight (חרכון) המתיישבת על ניצני הפריחה. בשנים האחרונות (סוף שנות ה- 90) תוקפת בקטריה זו יותר ויותר מטעים.
