מינים אחדים של אפרסמון תורבתו כעצי- פרי וכעצי-נוי. אפרסמון מזרחי הוא החשוב שבמיני האפרסמון נושאי הפרי, ממנו פותחו זנים רבים, רובם בעלי פרחים עליניים (נקביים) בלבד ופירות פרתנוקארפיים (ללא זרעים).
זהו עץ חד-ביתי, נשיר. העלים - דמויי ביצה רחבה, מחודדים בראשם (באורך של כ- 15 ס"מ), קרחים ומבריקים בצידם העליון, שעירים בצידם התחתון, הם בולטים בצבעי השלכת המרהיבים שלהם.
הפרחים, בפרט הנקביים, מופיעים לרוב בודדים בחיקי עלים. הכותרת דומה לפעמון או לצינור, וצבעה לבנבן או צהבהב. הפרי בשרני-עסיסי ומתוק והזרעים פחוסים.
הפרי, לרוב, בצבע תפוז אדום ריחני ומתוק. צורתו השכיחה כשל כדור פחוס או חרוט. לעיתים יש לפרי ארבעה חריצים או צלעות. עשיר מאוד בוויטמין A ומכיל ויטמין C (כ- 1 מ"ג ב- 100 גר' פרי). בתכולת ויטמין A עולה האפרסמון על כל יתר הפירות המצויים בארץ.
הזנים השכיחים בישראל הם "טריומף", זן אמריקאי שפריו זקוק להבחלה, וזן "פויו" מיפאן הנאכל כתפוח-עץ.
.jpg)
עצים נשירים, בדרך כלל. 
הפרי, לרוב, בצבע תפוז אדום ריחני ומתוק. צורתו השכיחה כשל כדור פחוס או חרוט. לעיתים יש לפרי ארבעה חריצים או צלעות. עשיר מאוד בוויטמין A ומכיל ויטמין C (כ- 1 מ"ג ב- 100 גר' פרי). בתכולת ויטמין A עולה האפרסמון על כל יתר הפירות המצויים בארץ. 