האלה הארץ-ישראלית P. palaestina Boiss. גדלה בטרשים ובחורש, והיא בת לוויה של האלון המצוי. גובהה מגיע ל 3 מ' ולפעמים אף ל- 10 מ'. באביב מלבלבים עלי האלה בגון אדמדם, ובראשית החורף סמוך לנשירתם הם יאדימו שנית. קצות העלים הם מחודדים, וזהו סימן היכר המבדיל אותה מיתר בני מינה. בין צמחי החורף בולטת האלה בענפיה החשופים, ועליהם תלויים תרמילי עפצים גדולים הדומים לבננות.

יש שידמו את עפצי האלה לפירות, והפלחים יכנום 'קרון אל בוטום', על שום שהם דומים לקרניים. להתהוותם של העפצים גורמים חרקים, המטילים את ביציהם על הענפים, או על העלים, ומן הביצים מתפתחות רימות וכנימות. עקיצת הכנימות גורמת לגירוי ברקמות היוצרות של העלה ושל הגבעול, והדבר גורם לגידול מהיר באזור העקוץ (מעין גידול לא שפיר בעלה), המשמש כבית גידול לכנימות.

האלה היא עץ דו-ביתי: עץ אחד נושא פרחי זכר (פרחים אבקניים בלבד), ועץ אחר נושא פרחים נקביים (פרחים עליניים - של עלי) בלבד. הפריחה חלה בחודשים אדר- ניסן באשכולות פרחים, כשפרחי הזכר באשכול צפופים יותר מפרחי הנקבה. על עצי הנקבה מתפתחים במשך הקיץ פירות קטנים. הפרי הוא בית גלעין כדורי וקטן וצבעו אדום-ירוק. ציפתו הופכת לסגלגלה בשיא ההבשלה, כשבתוכה חבוי גלעין קשה. כל חלקי הצמח רוויים בשרף, שריחו כריח הטרפנטין.

 

אלה ארץ-ישראלית